<h1>בה"ג הלכ' יבום וחליצה</h1>
<h2>דף ד.</h2>
ואי אמרה יבמה לא ניחא לי ביבם, לא מיבם לה בעל כורחה, דאמר רב ששת משום רבי אלעזר בן עזריה מנין ליבמה שנפלה לפני מוכה שחין שאין חוסמין אותה, שנאמר (דברים כ"ה, ד') לא תחסם שור בדישו וסמיך ליה כי ישבו אחים יחדיו. וכי אמרה לא ניחא לי ביבם לית לה כתובה, דכי אמור רבנן אית לה כתובה הני מילי כי נפלה לפני מוכה שחין דלא חסמינן לה אבל לאו מוכה שחין חסמינן לה, ואי לא מייבמה פקעה כתובתה מינה, ואית רבנן דפליגי ואמרי מכל מקום מיבעי למיתן לה כתובה בין דנפל קמי מוכה שחין בין דלא נפל קמי מוכה שחין. וכי חלצה ליה סנדל משתריא.
<h2>דף י:</h2>
ומאן דחלץ ליבימתיה והדר נסבה, אי נמי נסבה אחוה ויליד מינה וולד, ההוא ולד כשר הוא דאיתמר החולץ ליבמתו וחזר וקדשה אמר ריש לקיש הוא אינו חייב על חלוצה כרת והאחין חייבין על חלוצה כרת ובין הוא ובין האחין חייבין על הצרה כרת, ורבי יוחנן אמר בין הוא ובין האחין אין חייבין לא על חלוצה כרת ולא על צרה כרת, והילכתא כרבי יוחנן. איתמר נמי (י"א.) הבא על יבמתו וחזר ובא הוא או אחד מן האחים על צרתה, פליגי בה רב אחא ורבינא חד אמר בעשה וחד אמר בכרת, מאן דאמר בעשה כרבי יוחנן ומאן דאמר בכרת כרבי שמעון בן לקיש, וקיימא לן כל היכא דפליגי רב אחא ורבינא בכל התורה כולה הילכתא כמאן דמקל, הילכך הוולד כשר.
[פסק] והיכא דחלץ וקא בעי מהדר יבומי אסיר, דאמר קרא אשר לא יבנה כיון שלא בנה שוב לא יבנה.
<h2>דף יא:</h2>
[פסק] ואילו איתתא דגרשה גברא ואינסיבה לאחרינא ומית אי נמי גרשה, ואהדרה גברא קמא ואוליד מינה ברתא, ההיא ברתא שריא לכהן, דכתיב (דברים כ"ד, ד') לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה וגו', מאי היא, היא תועבה ואין בניה תועבה.
<h2>דף יג:</h2>
והילכתא ארוסה מתייבמת, דכתיב (דברים כ"ה, ה') החוצה לרבות את הארוסה.
<h2>דף יז:</h2>
דאילו מאן דשכיב בלא זרעא ואית ליה אחא מאבוה מיחייב ליבומה לאיתתיה, והני מילי אחי דהוו להו ישיבה אחת בעולם אבל איתיליד ליה אחא בתר דשכיב, ההוא לא מיחייב ליבומי, שנאמר (דברים כ"ה, ה') כי ישבו אחים יחדיו, אשת אחיו שלא היה בעולמו היכא כתיבא, אמר רב יהודה אמר קרא כי ישבו אחים יחדיו שהיתה להם ישיבה בעולם פרט לאשת אחיו שלא היה בעולמו, יחדיו המיוחדים בנחלה פרט לאחים מן האם, רבה אמר אחים מן האם לא צריכי קרא ילפי אחוה אחוה מבני יעקב מה להלן מן האב ולא מן האם אף כאן מן האב ולא מן האם.
<h2>דף כב.</h2>
מי שיש לו אח מכל מקום זוקק את אשת אחיו ליבום ואחיו הוא לכל דבר, חוץ ממי שיש לו מן השפחה ומן הנכרית. מי שיש לו בן מכל מקום פוטר את אשת אביו מן הייבום וחייב על מכתו ועל קללתו ובנו הוא לכל דבר, חוץ ממי שיש לו מן השפחה ומן הנכרית. אח מכל מקום לאתויי מאי, אמר רב יהודה לאתויי ממזר. ואחיו ובנו לכל דבר (כ"ב:) למאי הילכתא, לירשו וליטמא לו. חוץ ממי שיש לו מן השפחה ומן הנכרית מאי טעמא, דכתיב (שמות כ"א, ד') האשה וילדיה תהיה לאדניה. בן מכל מקום לאתויי מאי, אמר רב יהודה לאתויי ממזר, מאי טעמא, דכתיב (במדבר כ"ז, ח') ובן אין לו עיין עליו. תני (דברים כ"ה, ה') כי ישבו אחים יחדיו ובן אין לו, אין לי אלא בן, בן הבן ובת הבן ובת בן הבן ובן הבת ובת הבת ובת בן הבת מנין, ת"ל ובן אין לו מכל מקום, אי לאו אין לו הוה אמינא בת לא פטרא מן יבום כי דאשכחן בבן סורר ומורה דדוקא בן ולא בת לענין יבום נמי, כתיב אין לו.
<h2>דף כד.</h2>
והיכא דהוו תרי תלתא אחי גדול מייבם, דתנן מצוה בגדול לייבם. מדאוריתא מנלן, דכתיב (דברים כ"ה, ו') והיה הבכור אשר תלד, ותנו רבנן והיה הבכור מכאן שמצוה בגדול ליבם. אשר תלד פרט לאיילונית שאינה יולדת, ותנן נמי וכולן שנמצאו איילוניות צרותיהן מותרות. יקום על שם אחיו בנחלה, כדתנן הכונס את יבמות זכה בנכסי אחיו, אתה אומר לנחלה או אינו אלא אם היה שמו יוסף קורין אותו יוסף יוחנן קורין אותו יוחנן, נאמר כאן יקום על שם אחיו ונאמר להלן (בראשית מ"ח, ו') על שם אחיהם מה להלן נחלה אף כאן נמי נחלה. ולא ימחה שמו מישראל פרט לסריס ששמו מחוי, כדתנן הסריס לא חולץ ולא חולצין את אשתו. ואי לא ניחא ליה לגדול דליבם אמרינן להו להנך אחי אחריני מאן דניחא ליה ליבומי מיבם, דתנן (ל"ט.) מצוה בגדול ליבם לא רצה מחזרין על כל האחין לא רצו חוזרין אצל גדול ואומר לו עליך מצוה או חלוץ או יבם. תלה בקטן עד שיגדל, ובגדול עד שיבוא ממדינת הים בחרש ושוטה, אין שומעין לו אלא אומרים לו עליך מצוה או חלוץ או יבם.
אמר רבא אף על גב דבכל התורה כולה אין מקרא יוצא מידי פשוטו הכא אתאי גזירה שוה אפיקתיה לגמרי, דאי לאו גזירה שוה הוה אמינא שם שם ממש, למאן קא מזהר רחמנא, אי ליבם יקום על שם אחיך מיבעי ליה, אי לבית דין יקום על שם אחי אביו מיבעי ליה, ודילמא הכי קאמר להו רחמנא לבית דין אמרו ליה ליבם יקום על שם אחיו, אלא אתאי גזירה שוה אפיקתיה.
<h2>דף כו.</h2>
והיכא דאיכא תרתין נשי אחוואתא דנסיבא לתרי אחי והא אית לה ברתא מעלמא ואתו תרי אחיהון ונסיבינון ומיתו הנך דהוו נסיבין להנך אחוואתא בלא בני, האי דנסיב חדא מיבם אמה דאידך וההוא דנסיב אידך מייבם אמה, דתנן היתה אחת מהן אסורה על זה איסור ערוה, האסור לזה מותר לזה והאסור לזה מותר לזה, וזו היא שאמרו אחותה כשהיא יבמתה או חולצת או מתייבמת.
<h2>דף כז:</h2>
אמר רב הונא אמר רב שתי אחיות יבמות שנפלו לפני יבם אחד, חולץ לראשונה והותרה, לשנייה והותרה. מתה הראשונה מותר בשנייה, ואין צריך לומר שאם מתה שנייה שמותר בראשונה, דהואי יבמה שהותרה ונאסרה וחזרה והותרה תחזור להיתירה הראשון, רבי יוחנן אמר מתה שנייה מותר בראשונה אבל מתה ראשונה אסור בשנייה, מאי טעמא, שכל יבמה שאין אני קורא בה בשעת נפילה יבמה יבא עליה הרי היא כאשת אח שיש לה בנים ואסורה, דבעידנא דנפל קמיה אחות אשתו הואי, שויוה רבנן כאשת אח שיש לו בנים דאע"ג דמתה אשתו לא משתריא ליה. פירושא, היכי דמי, מת אחיו ואין לו בנים הותרה לו אשתו של אחיו, חזר ומת אחיו השיני ועדיין לא ייבם אשת אחיו הראשון שתיהן אסורות וחולץ לשתיהן, מתה שנייה קודם שתחלוץ ראשונה תחזור להיתירה הראשון, וכן אמר רבי יוחנן אם מתה שנייה מותר בראשונה דבעידנא דנפל קמיה אחות זקוקתו ובזיקה בעלמא הוא דקאסרה לה אחתה עילוי ולא הויא כאשת אח שיש לה בנים, אלא אם מתה זקוקתו שריא ליה והלכה כרבי יוחנן.
<h2>דף ל.</h2>
היו שלשה אחים שנים מהן נשואין שתי אחיות והיה שלישי מופנה ביניהם, או שהיה נשוי נכרית, מת אחד מבעלי אחיות בלא בנים, זה שנשא נכרית רצה מייבם את אשת אחיו רצה חולץ לה. מתה אשתו של אחיו השיני ואחר כך מת אחיו שלישי שייבם את אחותה ונפלה אחות אשתו לפניו, הרי זו אסורה עליו עולמית, הואיל ונאסרה עליו בתחילה במיתת אחיו הראשון, וכשם שאסור בה כך אסור בצרתה. (כ"ט.) מת אחד מבעלי אחיות תחילה ועשה בה מופנה מאמר באשת המת ואחר כך מת אחיו השיני שתיהן אסורות עליו, כיצד יעשה בה מופנה מפני המאמר, מוציא את אשתו שעשה בה מאמר בגט וחליצה, ואשת אחיו בחליצה, ואם כנס מופנה את בעלת מאמר ואחר כך מת אחיו השיני, אחות כנוסתו יוציא משום אחות אשה וכן צרתה. מת אחד מבעלי אחיות ועמד שלישי נשוי נכרית ועשה מאמר באשת אחיו שמת ואחר כך מת אחיו השיני שתיהן אסורות עליו, כיצד יעשה מפני המאמר, מוציא את אשתו שעשה בה מאמר בגט וחליצה ואשת אחיו בחליצה, ואם כנס נשוי נכרית את בעלת מאמר ואחר כך מת אחיו השיני, אחות כנוסתו יוציא משום אחות אשה וכן צרתה, ואם כנס נשוי נכרית את אשת אחיו הראשון ומת, ונפלה אשתו ויבמתו לפני אחיו השיני, יבמה יוציא משום אחות אשה ונכרית יוציא משום צרתה, ואם עשה מאמר ביבמתו, נכרית חולצת ולא מתייבמת לפי שאין המאמר דוחה את הצרה מן הייבום, שהמאמר אינו קונה קניין גמור. מת נשוי נכרית תחלה וייבם אחד מבעלי אחיות אשתו, ומת, שנייה יוציא משום אחות אשה, נכרית יוציא משום צרתה, ואם עשה בה מאמר ולא כנסה, נכרית חולצת ולא מתייבמת. מת אחד מבעלי אחיות תחילה וכנס נשוי נכרית אשת אחיו ואחר כך מתה אחותה אשת אחיו השיני ומת אחריה נשוי נכרית, הרי זו אסורה על אחיו שמתה אשתו עולמית הואיל ונאסרה עליו במיתת אחיו הראשון, אבל אם (ל':) גירש אחד מבעלי אחיות את אשתו ואחר כך מת נשוי נכרית וכנסה המגרש לנכרית שהיתה אשת אחיו ומת המגרש, הואיל וגירושין שלו הן קודמין למיתת אחיו הנשוי נכרית צרותיהן מותרות, ואמרינן (ל':) זו למעוטי מאי, למעוטי כנס ולבסוף גירש.
אמר רב יהודה אמר רב כל יבמה שאין אני קורא בה בשעת נפילה יבמה יבא עליה הרי היא כאשת אח שיש לו בנים ואסורה, דבעידנא דנפל קמיה אחות אשתו הואי, שויוה רבנן כאשת אח שיש לו בנים דאף על גב דמתה אשתו לא משתריא ליה.
שלש עריות יש להן היתיר, אשת איש ואשת אח ואחות אשה. אשת איש לאחר מיתת בעלה, אשת אח בזמן שאין לו בנים, אחות אשה לאחר מיתת אחותה. כיצד, שני אחים נשואין שתי אחיות ומתה אשתו של אחד מהן ואחר כך מת אחיו, הרי זה מותר באחות אשתו שהיא אשת אחיו, רצה חולץ רצה מייבם. היתה היא וצרתה עמה ביאתה או חליצתה של אחת מהן פוטרת צרתה, שנאמר (דברים כ"ה, ט') אשר לא יבנה את בית אחיו בית אחד הוא בונה ואינו בונה שני בתים, ואומר (שם י') בית חלוץ הנעל בית אחד חולץ ואינו חולץ לשני בתים.
שלשה אחים שנים מהן נשואים שתי אחיות ואחד נשוי נכרית, גירש אחד מבעלי אחיות את אשתו ומת נשוי נכרית וכנסה המגרש ומת, זה הוא שאמרו וכולן אם מתו או נתגרשו צרותיהן מותרות. ואמרינן, טעמא דגירש ולבסוף מת אבל מת בלא גירש נכרית אסורה לתרויהו, אמר רב אשי זאת אומרת יש זיקה אפילו בתרין אחי ולגבי חד מיניהו הויא לה נכרית צרת אחות אשתו בזיקה, הילכתא כי הא מתניתא מדקמתריץ רב אשי כוותה. והשתא דקיימא לן דיש זיקה, הילכתא כוותיה דשמואל דאמר שמואל (י"ח:) שומרת יבם שמתה אסור באמה ואפילו בתרין אחי. (כ"ט.) שלשה אחין שנים מהן נשואין שתי אחיות ומת אחד מבעלי אחיות ועשה השלישי מאמר ולא הספיק לישא עד שמת אחיו השני, השלישי מוציא את אשתו בגט וחליצה, ואשת אחיו בחליצה משום (ויקרא י"ח, י"ח) ואשה אל אחותה, אבל אם כנס עד שלא ימות אחיו השני, פטורה מן החליצה ומן הייבום.
<h2>דף לא:</h2>
ג' אחים נשואים שלש נשים נכריות מת אחד מהם עשה בה השיני מאמר ומת, הרי אילו חולצות ולא מתייבמות, שנאמר ומת אחד מהם וגו' יבמה יבא עליה, שעליה זיקת יבם אחד ולא שעליה זיקת שני יבמין, וזיקת שני יבמין מדרבנן וכיון דמדרבנן היא חולצת ולא מתייבמת, דאי מדאוריתא זיקת שני יבמין מיחלץ נמי לא חלצה. ונכרית נמי חולצת ולא מתייבמת. וכי (מאחד) [מאחר] דנכרית אין עליה אלא זיקת יבם אחד מאי טעמא אין מתייבמת, גזירה שמא יאמרו שתי יבמות הבאות מבית אחד, מייבם לאחת וחולץ לאחת. ואם קדם וייבם לנכרית שפיר דמי. ואם קדם וחלץ לבעלת מאמר, נכרית חולצת ולא מתייבמת, ומאי טעמא אינה מתייבמת, דקיימא עילויה בלא יבנה וכיון שלא בנה שוב לא יבנה. (ל"ב.) ואם נתן גט למאמרו ומת, ונכרית ובעלת הגט נפלו לפני יבם, רצה חולץ לשתיהן רצה מייבם לשתיהן, רצה לאחת חולץ לאחת מייבם, מאי טעמא, דהויא להו שני יבמות הבאות משני בתים, דאמר רבה נותן גט למאמרו הותרה אפילו איהי ומאי דעבד שקליה, מאי מאי דעבד שקליה, שנתן גט למאמרו, מאי הותרה אפילו איהי, לא מיבעיא נכרית דרצה חולצת רצה מייבם אלא אפילו בעלת מאמר דנתן לה גט או חולצת או מתייבמת. ואם יבם כהן הוא, בעלת הגט חולצת ולא מתיבמת, ומאי טעמא אינה מתייבמת משום דמיחלפא בבעלת הגט דעלמא, וזה הוא ריח הגט דפסיל בכהונה, אבל יבם חלל הוא, רצה חולץ לשתיהן רצה מייבם לשתיהן רצה לאחת חולץ רצה לאחת מייבם, דהויא להו שתי יבמות הבאות משני בתים.
<h2>דף לה:</h2>
והילכתא החולץ למעוברת והפילה צריכה חליצה מן האחים כרבי שמעון בן לקיש, דאיתמר החולץ למעוברת והפילה רבי יוחנן אמר אין צריכה חליצה מן האחים חליצת מעוברת שמה חליצה וביאת מעוברת שמה ביאה, רבי שמעון בן לקיש אמר צריכה חליצה מן האחין, והילכתא כרבי שמעון בן לקיש דקיימא לן כל היכא דפליגי רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש הלכה כרבי יוחנן לבר מהני תלת כרבי שמעון בן לקיש. חדא הא דאמרן, ואידך (ל"ו.) דתנן המחלק נכסיו על פיו וריבה לאחד ומיעט לאחד והשוה להם הבכור דבריו קיימין, ואם אמר משום ירושה לא אמר כלום, כתב בין בתחילה בין באמצע ובין בסוף לשום מתנה דבריו קיימין, ואמר רבי שמעון בן לקיש (ל"ו:) לעולם לא קנה עד שיאמר פלוני ופלוני ופלונית ירשו שדה פלונית פלונית ופלונית שנתתים להם במתנה וירשום, ואידך דתנן הכותב נכסיו לבנו לאחר מותו האב אינו יכול למכור מפני שהן כתובין לבן והבן אינו יכול למכור מפני שהן ברשות האב, מכר האב מכורין עד שימות, מכר הבן אין ללוקח כלום עד שימות האב, ואיתמר מכר הבן בחיי האב ומת הבן בחיי האב רבי יוחנן אמר לא קנה לוקח, ורבי שמעון בן לקיש אמר קנה לוקח, רבי יוחנן סבר קניין פירות כקניין הגוף דמי רבי שמעון בן לקיש סבר קניין פירות לאו כקניין הגוף דמי, והילכתא כרבי שמעון בן לקיש בהני תלת.
<h2>דף לו:</h2>
[פסק] והיכא דמית ושבק איתתיה כדמיעברא משהינן לה, אי ההוא דמיעברא אפולי מפלא ליה, נפלה לה קמי יבם ומיבמה, ואי מילד ילדה ליה, אי קים לן ביה דכלו לו חדשיו איפטרא ליה מן יבומי ומן חליצה, היכי דמי, כגון דאזלא אימיה לטבילה ואיזדקיק לה גברא ומן ההוא יומא אזל לעלמא, דליכא למימר לירחא אחרינא איעברא, ומנו לה ירחי ואישתכח דכלו לו חדשיו, ההוא אפילו לא שהה אלא חד יומא ולד הוא ואיפטרא לה אימיה מן ייבום וחליצה, דתנן (נדה מ"ג:) תינוק בן יום אחד מיטמא בזיבה ומיטמא בנגעים ומיטמא בטמא מת וזוקק לייבום ופוטר מן הייבום, וקיימא לן בדכלו לו חדשיו. ספק לא כלו לו חדשיו, אי שאהי תלתין יומי ההוא וולד מעליא הוא ואיפטרא לה אימיה מייבום וחליצה, ואי מיית בגו תלתין ואפילו ביום תלתין ההוא ספיקא הוא, איכא למימר וולד הוא ואיכא למימר נפל הוא, מחלץ חליצה יבומי לא מיבם, דתניא (יבמות ל"ו: שבת ק"ה:) רשב"ג אומר כל ששהה שלשים יום באדם אינו נפל שנאמר (במדבר י"ח, ט"ז) ופדויו מבן חדש תפדה עד שיהא בן חודש ואמר רב יהודה אמר שמואל (שבת קל"ו.) הלכה כרבן שמעון בן גמליאל. ואי מית בתוך שלשים בעיא חליצה, ואי עברא ואזלא ואיקדשה לגברא בלא חליצה, אי ההוא דאיקדש לה כהן הוא, לא מצרכינן לה חליצה משום דחלוצה לכהן אסירא, דתניא (קידושין ע"ח.) (ויקרא כ"א, ז') ואשה גרושה מאישה לא יקחו ואמרינן אין לי אלא גרושה חלוצה מנין תלמוד לומר ואשה, ואי ההוא דאיקדשה ליה ישראל הוא, חלצה ומשתריא ליה, דאיתמר מת בתוך שלשים יום ועמדה ונתקדשה, אמר רבינא משמיה דרבא אם אשת ישראל היא חולצת ואם אשת כהן היא אינה חולצה, ורב שרביא משמיה דרבא אמר אחת זו ואחת זו חולצת. א"ל רבינא לרב שרביא (יבמות ל"ז.) באורתא אמר רבא הכי לצפרא הדר ביה, אמר ליה שריתוה יהא רעוא בחייכו נשתרי תרבא, והילכתא כרבינא.
<h2>דף לח.</h2>
שומרת יבם שנפלו לה נכסים מודים בית שמאי ובית הילל שמוכרת ונותנת וקיים, מתה מה יעשה בכתובתה ובנכסים הנכנסים והיוצאים עמה, בית שמאי אומרים יחלקו יורשי הבעל עם יורשי האב, ובית הילל אומרים הנכסים בחזקתן, כתובה בחזקת יורשי הבעל ונכסים הנכנסים והיוצאים עמה בחזקת יורשי האב. איבעיא להו (כתובות פ':) שומרת יבם שמתה מי קוברה, יורשי הבעל קברי לה דקא ירתי כתובתה או דילמא יורשי האב קברי לה דקא ירתי נכסים הנכנסים והיוצאים עמה, אמר רב עמרם ת"ש שומרת יבם שמתה יורשיה ויורשי כתובתה חייבין בקבורתה, אמר אביי (שם פ"א.) אף אנן נמי תנינא אלמנה ניזונית מנכסי יתומים ומעשה ידיה שלהם ואין חייבין בקבורתה, יורשיה ויורשי כתובתה חייבין בקבורתה, ואיזו היא אלמנה שיש לה שני יורשין הוי אומר זו שומרת יבם, נכסים הנכנסין והיוצאים עמה בחזקת יורשי האב כתובתה בחזקת יורשי הבעל, ויורשי כתובתה חייבין בקבורתה. וכתובת שומרת יבם שמתה כדאביי (ל"ח:) דרישא מן האירוסין וסיפא מן הנישואין, הא כתובה בחזקת יורשי הבעל כבית הילל. ומתנה אם כתב לה בעל וכתבה בכתובתה ירית לה יבם בפני עצמה, ופירי בחייה לא אכיל עד דמתה יבמה דכיון דהלכה כבית הילל דאמרי נכסים בחזקתן וכתובה בחזקת יורשי הבעל, פירי דכתובתה אכיל בעל ופירי דנכסים הנכנסים והיוצאים עמה אכלה היא, והלכה כאביי דהא אמר רב פפא (ל"ט.) כוותיה דאביי מסתברא.
<h2>דף לט.</h2>
כנסה הרי היא כאשתו לכל דבר, למאי הילכתא, א"ר יוסי בר' חנינא מלמד שמגרשה בגט ומחזירה. מגרשה בגט פשיטא, מהו דתימא ויבמה אמר רחמנא ועדאין יבומין הראשונים עליה מה מעיקרא בחליצה השתא נמי בחליצה ולא בגט קמ"ל, מחזירה פשיטא, מהו דתימא מצוה דרמא רחמנא עבדה השתא נמי תקום עליה באיסור אשת אח, קמ"ל, ואימר הכי נמי, אמר קרא ולקחה לו לאשה כיון שלקחה זה נעשית כאשתו מה אשתו מותרת להחזירה אף יבמתו מותרת להחזירה.
<h2>דף מ.</h2>
ואי שבק איתתא דלא חזיא ליבומי ירתין להו אחוה לנכסי, דכתיב איש כי ימות ובן אין לו וגו' ואם אין לו בת וגו'. ואי אית ליה אב ואחי, אבא ירות ברישא דתנן (ב"ב קט"ו.) האב קודם לכל יוצאי יריכו, הם דאב. (יבמות מ'.) ומאן דמיבם ירית נכסי מיתנא וירית נכסי דמאטי ליה ביני אחי, דכתיב (דברים כ"ה, ה') יבמה יבא עליה וכתיב (שם ו') והיה הבכור אשר תלד, קרייה רחמנא בכור מה בכור נוטל פי שנים אף יבם נוטל פי שנים חדא דידיה וחדא דירית ביני אחי. החולץ ליבמתו הרי הוא כאחד מכל האחין לנחלה, ואם יש שם אב נכסים של אב. הכונס את יבמתו זכה בנכסי אחיו, רבי יהודה אומר בין כך ובין כך אם יש שם אב נכסים של אב, אמר עולא ואיתימא רבי יצחק נפחא הלכה כרבי יהודה. יתיב רבי חנינא קרא קמיה דרבי ינאי ויתיב וקאמר הלכה כרבי יהודה, אמר ליה רבי חנינא פוק קרי קראיך לברא דאין הלכה כרבי יהודה. תני תנא קמיה דרב נחמן בר יצחק אין הלכה כרבי יהודה, אמר ליה ואלא כמאן כרבנן, פשיטא דיחיד ורבים הלכה כרבים, א"ל אסמי, אמר ליה לא את הלכה אתניוך וקשיא לך ואפכתה ושפיר קא תנית, דמאי דאפכת שפיר אפכת, ואין הלכה כרבי יהודה אלמא במקום יבם לא ירית אב, ודוקא דיבם אבל חלץ לא.
<h2>דף מ:</h2>
[פסק] והיכא דנפלה ליה יבמה וחלץ לה אסור בקרובותיה, דתנן החולץ ליבמתו הוא אסור בקרובותיה והיא אסורה בקרוביו, הוא אסור באמה באם אמה בבתה בבת בתה בבת בנה ובאחותה בזמן שהיא קיימת, והאחים מותרין, היא אסורה באביו ובאבי אביו בבנו ובבן בנו באחיו ובן אחיו, ואחותה מותרת בקרוביו.
<h2>דף מא.</h2>
[פסק] והיכא דנפלה ליה יבמה ושבקה לדידה וקדשה לאחתה אסירן ליה תרויהו, דתנן שומרת יבם שקידש אחיו את אחותה משום רבי יהודה בן בתירה אמרו אומרים לו המתן עד שיעשה מעשה, חלצו אחים או כנסו יכנוס את אשתו, מתה היבמה יכנוס את אשתו, מת היבם מוציא את אשתו בגט ואת אשת אחיו בחליצה. ואמר שמואל הלכה כרבי יהודה בן בתירה, אלמא יש זיקה וכיון דיש זיקה אסירן ליה תרויהו ומפיק לה להא דקדיש בגיטא וליבמתה בחליצה דקתני סיפא מת היבם מוציא את אשתו בגט ואשת אחיו בחליצה. ואי מתה יבמתו מקמי דליתן גיטא ומקמי דליחלוץ לה שרי ליה למינסבה להא דקדיש, דתנן מתה יבמתו יכנוס את אשתו. ואם מתה הא דקדיש, שרי ליה ליבומה ליבמתו, דאיבעיא להו מתה אשתו מהו ביבמתו רב ורבי חנינא דאמרי תרויהו מתה אשתו מותר ביבמתו שמואל ורב אסי דאמרי תרויהו מתה אשתו אסור ביבמתו, והלכה כרב, ואמרינן אמר רבה מאי טעמא דרב, הואי יבמה שהותרה ונאסרה וחזרה והותרה תחזור להיתירה הראשון, וקיימא לן דהיכא דפליגי רב ושמואל באיסורי הלכה כרב. והילכתא כל היכא דנפלה ליה יבמה ושבקה לדילה וקדשה לאחתה אסירן ליה תרויהו, ואם מתה יבמתו שריא ליה הא דקדיש, ואי מתה הא דקדיש שרי ביבמתו.
<h2>דף מא:</h2>
והילכתא היכא דנפלה יבמה קמיה יבם אסיר לה ליבומה עד דמלו לה תלתא ירחי ואסיר ליה למיחלץ לה עד דמלו לה תלתא ירחי, דתניא מעשה באדם אחד שבא לפני רבי יהודה אמר לו מהו לחלוץ בתוך שלשה חדשים, אמר לו אסור, ותחלוץ ומה בכך, קרא עליו מקרא הזה (דברים כ"ה, ז') ואם לא יחפץ האיש הא חפץ וייבם, כל העולה לייבום עולה לחליצה וכל שאינו עולה לייבום אינו עולה לחליצה. תנו רבנן יבמה שחלצו לה אחים בתוך שלשה חדשים צריכה להמתין שלשה חדשים, לאחר שלשה חדשים אין צריכה להמתין שלשה. הני שלשה חדשים שאמרו משעת מיתת הבעל ולא משעת מיתת יבם, (מ"ב.) ומאי שנא מגט דרב אמר משעת נתינה ושמואל אמר משעת כתיבה, אמר רבא הכא משום דאיכא למימר קל וחומר, לאיסור כרת התרת לאיסור לאו לא כל שכן. וכן שאר כל הנשים לא ינשאו ולא יתארסו עד שיהו שלשה חדשים, בשלמא יבמה כדאמרן אלא שאר כל הנשים אמאי, אמר רב יהודה אמר שמואל אמר קרא (בראשית י"ד, ז') להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך להבחין בין זרעו של ראשון לזרעו של שיני. מתיב רבא לפיכך גר וגיורת צריכין להמתין שלשה חדשים, הכא מאי להבחין איכא, הכא נמי איכא להבחין בין זרע שנזרע בקדושה לזרע שנזרע שלא בקדושה, רבא אמר גזירה שמא ישא את אחותו מאביו ושמא ייבם אשת אחיו מאמו ויוציא אמו לשוק ויפטור את יבמתו לשוק, פירושא, שמא ישא אחותו מאביו, כגון דאית ליה להאי בתרא איתתא ואית ליה ברתא מינה ונסבה להא וילידה האי ספק ואמרי האי בר קמא הוא והאי בת אחא מאבוה ושריא ליה, ודילמא בר בתרא הוא וקנסיב אחתיה מאבוה. ושמא ייבם את אשת אחיו מאמו, דילמא הוו ליה אחי להאי ספק מהאי גברא בתרא ומיתו בלא בני ואמרי האי בר בתרא הוא והני אחוה מאבוה ואזיל מייבם ודילמא בר קמא הוא וקא מייבם אשת אחיו מאמו. ושמא יפטור את יבמתו לשוק, אמרי בר קמא הוא ולאו בר יבום הוא ודלמא בר בתרא הוא וקא פטר יבמתו לשוק. ושמא יוציא את אמו לשוק, דילמא מאית האי גברא בתרא דנסבה לאימיה דהאי ספק ולא שביק זרעא ואית ליה אחי דחזו ליבומה ואמרי האי ספק בריה הוא ופטירא אימיה מן היבום ודילמא בר קמא הוא וחזיא לייבום וקא פטר ליה לאימיה למישרייה לעלמא בלא חליצה ובלא ייבום. סימנ"א דילמ"א ב"ר אחו"ר וקד"ם אחו"ר וקד"ם הוא ואמרינ"ן הא"י קד"ם ואחו"ר קד"ם ואחו"ר והא"י איסור"א.
תנו רבנן יבמה שלשה חדשים הראשונים ניזונית משל בעל מכאן והילך אינה ניזונית לא משל בעל ולא משל יבם. עמד בבית דין וברח ניזונית משל יבם. נפלה לפני יבם קטן, מייבם ודאי לא אכלה, מבעלה מאי, פליגי בה רב אחא ורבינא חד אמר ניזונית וחד אמר אינה ניזונית, והילכתא אינה ניזונית משמיא קנסוה.
<h2>דף מג:</h2>
[פסק] והיכא דאיכא ארבעה חמשה אחי דנסיבו ושכיבו בלא זרעא ופש חד מיניהו, אי בעי מיבם להו לכולהי, דתנן ארבעה אחים נשואין ארבע נשים ומתו רצה גדול שבאחים ליבם את כולן הרשות בידו, ארבעה אחים ס"ד, אימא ארבעה מאחים. אבל ודאי חד דנסיב תרתי ומית אי בעי אחוה ליבומי חדא הוא דמיבם ומיפטרא אידך, ואי חליץ לחדא הוא דחליץ ומיפטרא אידך, אבל יבומי תרוייהו או מיחלץ לתרוייהו לא, דתנן מי שהיה נשוי שתי נשים ומת ביאתה או חליצתה של אחת מהן פוטרת צרתה, היתה אחת כשירה ואחת פסולה, אם היה חולץ חולץ לפסולה ואם היה מייבם מייבם לכשירה, והוינן בה (מ"ד.) וניבם לתרויהו, אמר רבי חייא בר אבא אמר ר' יוחנן אמר קרא (דברים כ"ה, ט') אשר לא יבנה [את] בית אחיו בית אחד הוא בונה ואינו בונה שני בתים, ונחליץ לתרויהו אמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב אמר קרא בית חלוץ הנעל בית אחד הוא חולץ ואינו חולץ לשני בתים.
<h2>דף מד.</h2>
וצרת חלוצה שריא לכהן, דתנן ארבעה אחים נשואין ארבעה נשים ומתו רצה הגדול שבאחים ליבם את כולן הרשות בידו. מי שהיה נשוי שתי נשים ומת, ביאתה או חליצתה של אחת מהן פוטרת צרתה. (מ"ד.) היתה אחת כשירה ואחת פסולה, אם היה חולץ חולץ לפסולה ואם היה מייבם מייבם לכשירה, ואמר רב יוסף כאן שנה רבי לא ישפוך אדם מי בורו ואחרים צריכין להם, אלמא צרת חלוצה שריא לכהן.
והילכתא שני יבמות הבאות משני בתים יתיבמו שנאמר יבמתו יבמתו ריבה, אבל הבאות מבית אחד, חדא מיניהו או חלצה או מייבמה ומיפטרא השנייה.
<h2>דף מט.</h2>
[פסק] והיכא דמתה יבמה בין מקמי דליחלוץ לה ובין לבתר דליחלוץ לה שרי למינסב אחותה, דתנן יבמתו שמתה מותר באחותה, חלץ לה ומתה מותר באחותה, ואסור באמה, דקיימא לן הילכתא כשמואל דאמר (י"ח:) שומרת יבם שמתה אסור באמה וכן באם אמה ובאם אביה ובבתה ובבת בתה ובבת בנה.
<h2>דף נ:</h2>
(קידושין י"ד.) וקונה את עצמה במיתת היבם מנלן, קל וחומר ומה אשת איש שהיא בחנק מיתת הבעל מתרתה זו שהיא בלאו לא כל שכן, ומאי טעמא אמור רבנן גט ביבמה מהני, משום דמהני בעלמא, דאי אמרת לא מהני אתו למימר גט להוציא וחליצה להוציא, ומה גט ביבמה לא מהני חליצה נמי לא מהניא ואתי למיבעל אחר חליצה. ומאי טעמא אמור רבנן מאמר ביבמה מהני, משום דמהני בעלמא, דאי אמרת לא מהני אמרי מאמר לקנות וביאה לקנות ומדמאמר לא קני ביאה נמי לא קניא ואתי למיבעל אחר ביאה. ומאי טעמא אמור רבנן ביאה פסולה יש אחריה כלום, אי ביאה אחר גט היא גזירה ביאה אחר גט משום ביאה אחר חליצה, ואי ביאה אחר מאמר היא גזירה ביאה אחר מאמר משום ביאה אחר ביאה. ומאי טעמא אמור רבנן חליצה פסולה אין אחריה כלום, אמרי מאי ניגזר, ניגזר חליצה אחר גט משום חליצה אחר חליצה, כל הכי תחלוץ ותזיל, נגזר חליצה אחר מאמר משום חליצה אחר ביאה, אטו חליצה אחר מאמר מי לא בעי גט למאמרו, חליצה אחר ביאה נמי בעי גט לביאתו.
<h2>דף נב.</h2>
וכד בעי ליבומי נקדיש והדר ניבם, דאמר רב הונא מצות יבמין מקדש ואחר כך בועל דאמר קרא ולקחה לו לאשה ויבמה.
אמר רב הונא מצות יבמין מקדש ואחר כך בועל ואם בעל ועשה מאמר קנה, בעל ועשה מאמר מביאה הוא דקני ליה, אימא ואם בעל בלא מאמר קנה, והתניא לוקה מכת מרדות, מדרבנן, כי הא דרב מנגיד מאן דמקדש בביאה. מאמר קידושין ביבמה, כיצד מאמר, נתן לה כסף או שוה כסף ואמר לה הרי את מקודשת לי, ושטר. שטר כיצד, כדאמור רבנן כתב לה על הנייר או על החרש אע"פ שאין בו שוה פרוטה בתך מקודשת לי בתך מאורסת לי בתך לי לאינתו הרי זו מקודשת, מאי קאמר אמר אביי הכי קאמר שטר כתובת יבמין כיצד, אני פלוני בן פלוני קבילת פלנית יבמתי עלי לזונה ולפרנסה כראוי, ובלבד שתהא כתובתה על נכסי בעלה הראשון, ואי לית לה מראשון תקינו לה רבנן משיני שלא תהא קלה בעיניו להוציאה.
<h2>דף נז.</h2>
ישראל שנשא גרושה מן הנישואין או מן האירוסין או מחזיר גרושתו משנישאת או משלא נישאת או מכל הנשים שהן פסולות לכהונה, בתו כשירה לכהונה, דכתיב (במדבר א', ב') למשפחתם לבית אבותם.
<h2>דף נט:</h2>
כהן שנשא אנוסת עצמו ומפותת עצמו לדברי הכל מפקינן לה מיניה בגט, ואם נשא נשוי. אמר רב הונא אמר רב ומוציאה בגט, ואלא הא דקתני אם נשא נשוי, אמר רב אחא בר יעקב לומר שאין משלם קנס כמפותה. (ס'.) אנוסת חבירו או מפותת חבירו, פלוגתא דרבי אליעזר בן יעקב ורבנן, דר' אליעזר סבר הוולד חלל, וחכמים אומרים הוולד כשר, והלכה כחכמים.
<h2>דף סח.</h2>
כהן שנשא כשירה ויש לו אח חלל ומת, או חולץ או מייבם, דלא הוזהרו כשירות להנשא לפסולין. כהן שנשא חללה ויש לו אח כשר, חולץ ולא מייבם. כהן שנשא כשרה ויש לו שני אחים אחד כשר ואחד חלל, כשר חולץ ולא מייבם, חלל או חולץ או מייבם. כהן שנשא שתי נשים כשירות ויש לו שני אחים אחד כשר ואחד חלל, אחד מהן חולץ לאיזו שירצה או מייבם לאיזו שירצה. כהן שנשא שתי נשים פסולות ויש לו שני אחים אחד כשר ואחד חלל, כשר חולץ ולא מייבם, חלל מייבם לאיזו שירצה או חולץ לאיזו שירצה. חלל שנשא אפילו כהנת ויש לו שני אחים אחד כשר ואחד חלל, כשר חולץ ולא מייבם, חלל או חולץ או מייבם, וכי קאמרינן חולץ ולא מייבם דווקא נשא דשוייה חללה אבל קידש לא שוייה חללה ושריא ליה. חלל שנשא כשירה ומת ויש לו אח כשר, חולץ ולא מייבם. חלל שנשא כשירה ויש לו אח חלל ומת, או חולץ או מייבם. חלל שנשא חללה ויש לו אח כשר ומת, חולץ ולא מייבם. חלל שנשא חללה ומת ויש לו אח חלל, או חולץ או מייבם. ישראל שנשא בת ישראל ומת ויש לו אח ממזר, חולץ ולא מייבם. ישראל שנשא ממזרת ומת ויש לו אח ישראל, חולץ ולא מייבם. ישראל שנשא ממזרת ומת ויש לו אח ממזר, או חולץ או מייבם. ממזר שנשא בת ישראל ומת ויש לו אח ישראל, או חולץ או מייבם. ממזר שנשא בת ישראל ומת ויש לו אח ממזר, חולץ ולא מייבם. ממזר שנשא ממזרת ויש לו אח ישראל, חולץ ולא מייבם. כהן שנשא גרושה מן הנישואין או גרושה מן האירוסין או מחזיר גרושתו משנשאת או משלא נשאת ויש לו שני אחים אחד כשר ואחד חלל, כשר חולץ ולא מייבם, חלל או חולץ או מייבם. כהן שנשא חללה או חללה (מזוכרת) [מוזכרת], או אלמנה שנשאת לכהן גדול דשוויה חללה, או אשת חלל או בת חלל זכר, או חלוצה, ומת ויש לו שני אחים אחד כשר ואחד חלל, כשר חולץ ולא מייבם, חלל או חולץ או מייבם. כהן שנשא אשה שנבעלה בעילת זנות תחתיו או אשה זונה שנבעלה בעילת זנות תחת איש אחר או אשת כהן שנאנסה תחת בעלה ויש לו שנים אחים אחד כשר ואחד חלל, כשר חולץ ולא מייבם, חלל או חולץ או מייבם. כהן שנשא גיורת או שפחה משוחררת או איילונית או שוטה שבא עליה בעלה בדרך ויש לו שני אחים אחד כשר ואחד חלל כו'. כהן שנשא אשת סריס אדם או אשת סריס חמה או אשת פצוע דכא או אשת כרות שפכה או אשת ממזר או אשת טומטום שנקרע ונמצא זכר או אשת אנדרוגינס ויש לו שני אחים וכו'. (ס"ח.) כהן שנשא בת ישראל שבא עליה בן תשע שנים ויום אחד דהוא גר עמוני או גר מואבי או גר מצרי או גר אדומי או כותי או נתין או חלל או ממזר או בת ישראל שבא עליה גוי או עבד או שתוקי או אסופי ומת ויש לו שני אחים וכו'.
<h2>דף פא.</h2>
[פסק] ושומרת יבם דמזניא אע"ג דיבם דילה כהן הוא, לא תימא כאשת איש דמיא ואסירא אלא פנויה היא ושריא ליה, דכתיב (במדבר ה', כ"ב) ואמרה האשה אמן אמן ותנן (סוטה יח:) על מה היא אומרת אמן, אמן על האלה אמן על השבועה אמן מאיש זה אמן מאיש אחר אמן שלא שטיתי ארוסה ונשואה שומרת יבם וכנוסה, ואמר רב המנונא שומרת יבם שזנתה אסורה ליבם, ואמרי במערבא לית הילכתא כרב המנונא אלא שריא ליבם דתנן (יבמות ע"ט:) הסריס שחלץ ליבמתו לא פסלה בא עליה פסלה, (שם פ':) טעמא דבא עליה פסלה דקא משתמש באשת (איש) [אח], הא בעלוה אחרים לא פסלוה, והא קשיא מתניתין אמן שלא שטיתי שומרת יבם וכנוסה, אמרי ההיא רבי עקיבא היא דאמר אין קידושין תופסין בחייבי לאוין, ולית הילכתא כוותיה, אלא שומרת יבם שזינתה מותרת ליבמה, אלמא פנויה היא ושריא ליבמה, דהא אמרינן (יבמות ס"א:) לית הילכתא כר' אלעזר דאמר פנוי הבא על הפנויה שלא לשום אישות עשאה זונה.
<h2>דף פד.</h2>
יש מותרות לבעליהן ואסורות ליבמיהן ויש מותרות ליבמיהן ואסורות לבעליהן מותרות לאילו ולאילו ואסורות לאילו ולאילו, אילו מותרות לבעליהן ואסורות ליבמיהן כהן הדיוט שנשא אלמנה ויש לו אח כהן גדול, חלל שנשא כשירה ויש לו אח כשר, ישראל שנשא בת ישראל ויש לו אח ממזר, ממזר שנשא ממזרת ויש לו אח ישראל, מותרות לבעליהן ואסורות ליבמיהן. ואילו מותרות ליבמיהן ואסורות לבעליהן, כהן גדול שקידש את אלמנה ויש לו אח כהן הדיוט, כהן כשר שנשא חללה ויש לו אח חלל, ישראל שנשא ממזרת ויש לו אח ממזר, ממזר שנשא בת ישראל ויש לו אח ישראל, מותרות ליבמיהן ואסורות לבעליהן. אסורות לאילו ולאילו, כהן גדול שנשא אלמנה ויש לו אח, ישראל ממזר שנשא בת ישראל ויש לו אח ממזר, אסורות לאילו ולאילו. ושאר כל הנשים מותרות לבעליהן וליבמיהן.
כהן שנשא כשירה ויש לו אח חלל ומת, או חולץ או מייבם, דלא הוזהרו כשירות להנשא לפסולין. כהן שנשא חללה ויש לו אח כשר, חולץ ולא מייבם. כהן שנשא כשרה ויש לו שני אחים אחד כשר ואחד חלל, כשר חולץ ולא מייבם, חלל או חולץ או מייבם. כהן שנשא שתי נשים כשירות ויש לו שני אחים אחד כשר ואחד חלל, אחד מהן חולץ לאיזו שירצה או מייבם לאיזו שירצה. כהן שנשא שתי נשים פסולות ויש לו שני אחים אחד כשר ואחד חלל, כשר חולץ ולא מייבם, חלל מייבם לאיזו שירצה או חולץ לאיזו שירצה. חלל שנשא אפילו כהנת ויש לו שני אחים אחד כשר ואחד חלל, כשר חולץ ולא מייבם, חלל או חולץ או מייבם, וכי קאמרינן חולץ ולא מייבם דווקא נשא דשוייה חללה אבל קידש לא שוייה חללה ושריא ליה. חלל שנשא כשירה ומת ויש לו אח כשר, חולץ ולא מייבם. חלל שנשא כשירה ויש לו אח חלל ומת, או חולץ או מייבם. חלל שנשא חללה ויש לו אח כשר ומת, חולץ ולא מייבם. חלל שנשא חללה ומת ויש לו אח חלל, או חולץ או מייבם. ישראל שנשא בת ישראל ומת ויש לו אח ממזר, חולץ ולא מייבם. ישראל שנשא ממזרת ומת ויש לו אח ישראל, חולץ ולא מייבם. ישראל שנשא ממזרת ומת ויש לו אח ממזר, או חולץ או מייבם. ממזר שנשא בת ישראל ומת ויש לו אח ישראל, או חולץ או מייבם. ממזר שנשא בת ישראל ומת ויש לו אח ממזר, חולץ ולא מייבם. ממזר שנשא ממזרת ויש לו אח ישראל, חולץ ולא מייבם. כהן שנשא גרושה מן הנישואין או גרושה מן האירוסין או מחזיר גרושתו משנשאת או משלא נשאת ויש לו שני אחים אחד כשר ואחד חלל, כשר חולץ ולא מייבם, חלל או חולץ או מייבם. כהן שנשא חללה או חללה (מזוכרת) [מוזכרת], או אלמנה שנשאת לכהן גדול דשוויה חללה, או אשת חלל או בת חלל זכר, או חלוצה, ומת ויש לו שני אחים אחד כשר ואחד חלל, כשר חולץ ולא מייבם, חלל או חולץ או מייבם. כהן שנשא אשה שנבעלה בעילת זנות תחתיו או אשה זונה שנבעלה בעילת זנות תחת איש אחר או אשת כהן שנאנסה תחת בעלה ויש לו שנים אחים אחד כשר ואחד חלל, כשר חולץ ולא מייבם, חלל או חולץ או מייבם. כהן שנשא גיורת או שפחה משוחררת או איילונית או שוטה שבא עליה בעלה בדרך ויש לו שני אחים אחד כשר ואחד חלל כו'. כהן שנשא אשת סריס אדם או אשת סריס חמה או אשת פצוע דכא או אשת כרות שפכה או אשת ממזר או אשת טומטום שנקרע ונמצא זכר או אשת אנדרוגינס ויש לו שני אחים וכו'. (ס"ח.) כהן שנשא בת ישראל שבא עליה בן תשע שנים ויום אחד דהוא גר עמוני או גר מואבי או גר מצרי או גר אדומי או כותי או נתין או חלל או ממזר או בת ישראל שבא עליה גוי או עבד או שתוקי או אסופי ומת ויש לו שני אחים וכו'.
<h2>דף פז:</h2>
האשה שהלך בעלה למדינת הים ואמרו לה מת בעליך ונשאת ואחר כך בא בעלה, תצא מזה ומזה וצריכה גט מזה ומזה. אמר רב (פ"ח.) לא שנו אלא שנשאת בעד אחד, אבל נשאת על פי שני עדים לא תצא.
<h2>דף צב:</h2>
שומרת יבם שנתקדשה בלא חליצה צריכה גט מאותו שנתקדשה לו ומותרת ליבם, דהכין אמר גאון שומרת יבם שנשאת בלא חליצה אם אין לה בנים תצא מזה ומזה, מבעל בגט ומיבם בחליצה, ואסורה להם עולמית משום דמיחלפא באשה שהלך בעלה למדינת הים. נתקדשה ולא נשאת, אם היה יבמה ישראל נותן לה שני גט ומותרת ליבם, ולמי שקידשה לו אסורה כדי שלא יהא חוטא נשכר. נשאת והיו לה בנים משני, אם היה בעל ישראל חולץ לה יבם ויושבת תחת בעלה ואפוקי לא מפקינן לה, דכיון דאשה שהלך בעלה למדינת הים ובאו ואמרו לה מת בעליך ונשאת ואחר כך בא בעלה תצא מזה ומזה והוולד ממזר, אבל שומרת יבם אינה כן, שאם אתה אומר תצא נמצא אתה מוציא לעז על בניה. ואם היה בעלה כהן ויש לה בנים, אפילו חליצה אינה צריכה (דכר) [דכד] חליץ לה יבם אסירא ליה, ולא מפקינן לה מיניה משום שלא תוציא לעז על בניה, ואסיר ליה למיקרב גבה כמה דאיתה ליבם בחיי, דכל ביאה וביאה דאזל לגבה קאי בעשה ומתבעי לאפרושה מיניה, וכד מאית יבם שרי למיקרב גבה.
<h2>דף צט.</h2>
תנו רבנן (תוספתא פי"ב) יש חולץ לאמו מספק יש חולץ לבתו מספק יש חולץ לאחותו מספק. אמו מספק כיצד, אמו ואשה אחרת ילדו שני זכרים במחבא ובא בנה של זו ונשא אמו של זה ובנה של זו נשא אמו של זה ומתו בלא בנים ונפלו לפני התערובות, זה חולץ לשתיהן וזה חולץ לשתיהן, נמצא זה חולץ לאמו מספק וזה חולץ לאמו מספק. בתו מספק כיצד, אשתו ואשה אחרת ילדו שתי נקיבות במחבא ונתערבו ובאו אחי אביהן ונשאום ומתו בלא בנים, זה חולץ לשתיהן וזה חולץ לשתיהן, נמצא זה חולץ לבתו מספק וזה חולץ לבתו מספק. אחותו מספק כיצד, אמו ואשה אחרת ילדו שתי נקיבות במחבא ובאו אחיהן מן האב שלא מאותה האם ונשאום ומתו בלא בנים, זה חולץ לשתיהן וזה חולץ לשתיהן, נמצא זה חולץ לאחותו מספק וזה חולץ לאחותו מספק.
(תוספתא פי"ב ה"ד) יש חולץ לאחותו מספק, כיצד, אמו של ראובן ואמו של שמעון ילדו לוי ויהודה ונתערבו עמד ראובן ונשא אחותו של שמעון ועמד שמעון ונשא אחותו של ראובן ומתו עמד לוי וחלץ לשתיהן ועמד יהודה וחלץ לשתיהן, נמצא זה חולץ לאחותו מספק וזה חולץ לאחותו מספק. יש חולץ לאשת אחיו מאמו שנשואה לאחיו מאביו מספק, כיצד, אמו של ראובן ואמו של שמעון ילדו לוי ויהודה ונתערבו עמד ראובן ונשא אשת אחיו מאמו של שמעון ועמד שמעון ונשא אשת אחיו מאמו של ראובן שנשואה לאחיו מאביו של ראובן ומתו, עמד לוי וחלץ לשתיהן, נמצא זה חולץ לאשת אחיו מאמו שנשואה לאחיו מאביו מספק וזה חולץ לאשת אחיו מאמו שנשואה לאחיו מאביו מספק.
<h2>דף קא.</h2>
והחולץ בבית דין הדיוטות דלא הוו ידעי כל סדר חליצה, כיון שעברה וחלצה חליצתה כשירה, דתנן מצות חליצה בשלשה דיינין ואפילו שלשתן הדיוטות, מאי טעמא, דכתיב בישראל כל דהו.
<h2>דף קא:</h2>
ואי אמר יבם יבומי הוא דמיבימנא לה מחלץ לא חליצנא לה, מעשינן ליה למיחלץ שנאמר (דברים כ"ה, ח') וקראו לו זקני עירו ותניא וקראו הן ולא שלוחן, ודברו מלמד שנותנין לו עצה ההוגנת לו שאם היה הוא ילד והיא זקנה הוא זקן והיא ילדה אומרים לו מה לך אצל זקינה מה לך אצל ילדה כלך אצל שכמותך ואל תכניס קטטה לתוך ביתיך, ואי לא משגח אכפינן ליה, כדתניא (ק"ו.) (ויקרא א', ג') יקריב אותו מלמד שכופים אותו, יכול על כרחו ת"ל לרצונו, הא כיצד, כופין אותו עד שיאמר רוצה אני, וכן אתה אומר בגיטי נשים כופין אותו עד שיאמר רוצה אני. אמר רב ששת (ערכין כ"א:) ש"מ האי מאן דמסר מודעא אגיטא מודעיה מודעא, פשיטה, לא צריכא דעשיוה ואירצי, מהו דתימא תיגלי מילתא למפרע דבטולי בטליה, קמ"ל, ואימא הכי נמי, אם כן ליתני עד שיתן, מאי עד שיאמר רוצה אני, עד דמבטל ליה להך מודעא קמא, שמעינן מינה דכל היכא דמסר מודעא ואמר ליבטיל, בטל מודעא, דאי לא בטיל מודעא ליכא איתתא דמיגרשא, וראיה לדבר דאתחלתא דגיטא מקנא מן בעל בביטול מודעי, וכי היכי דתקינו רבנן בגיטין תקינו בשטרות שלא תחלוק בין גיטין לשטרות.
אמר רבא אמר רב נחמן הלכה מצות חליצה בשלשה, דתנן החליצה והמיאונין בשלשה (ק"ד.). [פסק] והיכא דאיקרי חלץ בליליא חליצתה כשירה, והני מילי דיעבד אבל לכתחילה לא.
<h2>דף קה.</h2>
גדמת לא חלצה. (ק"ג.) האי מאן דמסגי על לילחתא דכרעיה לא חליץ.
<h2>דף קו.</h2>
תנו רבנן חליצה מוטעת כשירה מעושת פסולה, גט מוטעה פסול מעושה כשר. גט מעושה היכי דמי, אי דאמר רוצה אני דכוותה גבי חליצה מעושת כי אמר רוצה אני אמאי פסולה, ואלא חליצה מעושת דפסולה היכי דמי דלא אמר רוצה אני דכוותה גבי גט מעושה כי לא אמר רוצה אני אמאי כשר, אלא הכי קאמר חליצה מוטעת לעולם כשירה גט מוטעה לעולם פסול גט מעושה וחליצה מעושת אמר רוצה אני כשירין לא אמר רוצה אני פסולין.
אמר רבא אמר רב סחורה אמר רב הונא חולצין אף על פי שאין מכירין וממאנין אע"פ שאין מכירין ואין כותבין גט חליצה וגט מיאון אלא אם כן מכירין וחוששין לבית דין טועין, רבא דידיה אמר אין חולצין אלא אם כן מכירין ואין ממאנין אלא אם כן מכירין וכותבין גט חליצה וגט מיאון אף על פי שאין מכירין ואין חוששין לבית דין טועין. (ל"ט:) ואישתמודענוהי דאחוהי דמיתנא דמן אבוהי היא פליגי בה רב אחא ורבינא, חד אמר בעדים וחד אמר אפילו אשה ואפילו קרוב, גלויי מילתא בעלמא הוא.
<h2>דף קו:</h2>
אמר רב יהודה מצות חליצה קוראה וקורא חולצת ורוקקת וקוראה. מאי קמ"ל מתניתין היא, הא קמ"ל מצוה הכי היא ואי אקדים לית לן בה, תניא נמי הכי בין שהקדים חליצה לרקיקה ובין שהקדים רקיקה לחליצה מה שעשה עשוי. מר זוטרא משרטיט וכתיב לכולה פרשה. מתקיף לה מר בר רב אשי והא לא ניתן להיכתב, והילכתא כמר זוטרא.
<h2>דף קיז.</h2>
אמר רב נחמן באתה לבית דין ואמרה בעלי מת התירוני לינשא, מתירין אותה ונותנין לה כתובתה. תנו לי כתובתי, אף לינשא אין מתירין אותה, מאי טעמא, אדעתא דכתובתה אתת.
הכל נאמנין להעידה חוץ מחמותה ובת חמותה צרתה ויבמתה ובת בעלה, ומה בין גט למיתה, כתב מוכיח.
<h2>דף קיז:</h2>
עד אומר מת ונשאת בא אחד ואמר לא מת, הרי זו לא תצא. עד אומר מת ושנים אומרים לא מת, אעפ"י שנשאת תצא. שנים אומרים מת ועד אומר לא מת, אף על פי שלא נישאת תינשא.
<h2>דף קיח.</h2>
האשה שהלכה היא ובעלה למדינת הים ובאת ואמרה מת בעלי, תנשא ותטול כתובה וצרתה אסורה, היתה בת ישראל לכהן תאכל בתרומה דברי רבי טרפון. וכי מאחר דאיהי נאמנת על עצמה מפני מה אינה נאמנת על צרתה, דילמא לקלקולה לצרתה, דאף על גב דנאמנת על עצמה ומתירין אותה להינשא ונותנין לה כתובתה אינה נאמנת על צרתה, מאי טעמא, כיון דסניא לה לצרתה דילמא אתיא מקלקלה נפשה ומינסבא אדעתא לקלקולה לצרתה, רבי אלעזר אמר (ק"כ.) הואיל ונאמנת על עצמה והותרה נאמנת על צרתה ומתירין אותה, וחזינן, אם הותרה ונשאת, לא אתיא לקלקולי נפשה, ומיגו דלא אתיא לקלקולי נפשה מתירין צרתה להנשא, ואם הותרה ולא נשאת, חיישינן דילמא אתיא לקלקולה לצרתה. וניחוש דילמא בגיטא אתאי ואמרה מת בעלה ונשאת דלא אתיא לקלקולי נפשה, אי נשאת לישראל הכי נמי דילמא בגיטא אתאי ואמרה מת בעלה ונשאת אדעתא לקלקולה לצרתה, אלא הכא במאי עסיקינן שנשאת לכהן, רבנן סברי אע"ג דנשאת חיישינן דילמא אתיא לקלקולי נפשה אדעתא לקלקולי לצרתה, ורבי אלעזר סבר אם נישאת לא אתיא לקלקולי נפשה ומיגו דלא אתיא לקלקולי נפשה מתירין צרתה להנשא, ואם לא נשאת חיישינן דילמא אתיא לקלקולה לצרתה, והלכה כרבנן. היתה בת ישראל לכהן תאכל בתרומה דברי רבי טרפון, אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי טרפון.
<h2>דף קיט:</h2>
שתי יבמות זאת אומרת מת בעלי וזאת אומרת מת בעלי, זו אסורה מפני בעלה של זו וזו אסורה מפני בעלה של זו. לזו עדים ולזו אין עדים, זו שיש לה עדים אסורה וזו שאין לה עדים מותרת. לזו יש בנים ולזו אין בנים, זו שיש לה בנים מותרת זו שאין (לו) [לה] בנים אסורה. נתייבמו ומתו היבמין אסורות לינשא, רבי אליעזר אומר הואיל והותרו ליבמין הותרו לכל אדם. שתי יבמות זאת אומרת מת בעלי וזאת אומרת מת בעלי, זו נאמנת על עצמה וזו נאמנת על עצמה, זו אסורה מפני בעלה של זו וזו אסורה מפני בעלה של זו, זו שנאמנת על עצמה אינה נאמנת על חברתה וזו שנאמנת על עצמה אינה נאמנת על חברתה, זו שנאמנת על עצמה אסורה להנשא מפני בעלה של חברתה, דכיון דאין נאמנת על חבירתה נופלת לפני יבם, וזו שנאמנת על עצמה אסורה להנשא מפני בעלה של חבירתה דכיון דאינה נאמנת על חבירתה נופלת לפני יבם. לזו יש עדים ולזו אין עדים זו שיש לה עדים אסורה וזו שאין לה עדים מותרת, זו שיש לה עדים אסורה מפני בעלה של חבירתה שאין לה עדים, ואע"ג דאיהי יש לה עדים כיון דחברתה אין לה עדים אסורה להינשא מפני בעלה של חבירתה ונופלת לפני יבם, זו שאין לה עדים מותרת דנאמנת על עצמה, ואי משום בעלה של חבירתה, כיון שיש לה עדים דמת מותרת להינשא. לזו יש בנים ולזו אין בנים, זו שיש לה בנים מותרת ונאמנת על עצמה, ואי משום בעלה של חברתה כיון דהיא יש לה בנים פטורה מן החליצה ומן הייבום, זו שאין לה בנים אסורה מפני בעלה של חברתה ונופלת לפני יבם. נתייבמו ומתו היבמין אסורות להינשא. נתיבמו כיצד, זאת אומרת מת בעלי וזאת אומרת מת בעלי ויש להם שני אחים, זו שאומרת מת בעלי נאמנת על עצמה ואחד מן האחים מיבם אותה, וזו שאומרת מת בעלי נאמנת על עצמה ואחד מן האחים מייבם אותה, ומתו היבמין אסורות להינשא, ומפני מה אסורות להנשא, זו מפני בעלה של חבירתה הראשון וזו מפני בעלה של חברתה הראשון. רבי אלעזר אמר הואיל והותרו ליבמין הותרו לכל אדם, אלמא קסבר צרה מעידה לחברתה, וליתה לדר' אלעזר דהא פליגי רבנן עליה דקאמרי (ק"כ.) ורבנן (שופטים ט"ז, ל') תמות נפשי עם פלשתים, והוה ליה יחיד ורבים.
תנו רבנן לזו עדים ובנים ולזו אין עדים ואין בנים שתיהן מותרות, לזו עדים ובנים מותרות מפני שיש לה עדים, ואי משום בעלה של חברתה כיון שיש לה בנים פטורה מן החליצה ומן הייבום, ולזו לא עדים ולא בנים מותרת דנאמנת על עצמה, אף על גב דאין לה בנים כיון דחבירתה יש לה עדים שמת בעלה מותרת להנשא. לזו יש לה עדים ולזו אין לה בנים, זו שיש לה עדים אסורה זו שאין לה בנים מותרת. לזו יש בנים ולזו אין עדים, זו שיש לה בנים מותרת, זו שאין לה עדים אסורה. לזו שיש לה עדים אסורה מפני בעלה של חבירתה, ואע"ג דאיהי יש לה עדים אסורה להנשא. זו שאין לה בנים מותרת דנאמנת על עצמה, ואע"ג דאין לה בנים כיון דלחבירתה יש לה עדים שמת מותרת להינשא. זו שיש לה בנים מותרת דנאמנת על עצמה, ואי משום בעלה של חבירתה אע"ג דאין לה עדים כיון דאיהי יש לה בנים פטורה מן החליצה ומן היבום. זו שאין לה עדים אסורה מפני בעלה של חברתה ואע"ג דנאמנת על עצמה אסורה להינשא, ולא דמיא לאשה שהלכה היא ובעלה למדינת הים ובאת ואמרה מת בעלי תנשא ותטול כתובה וצרתה אסורה, דהתם אמור רבנן אף על גב דזו אומרת מת בעלי נאמנת על עצמה ומתירין אותה להנשא. אינה נאמנת על חברתה מאי טעמא, כיון דשניא לה לחבירתה חיישינן דילמא מקלקלה נפשה ומינסבא אדעתא לקלקולי לחבירתה ותמות נפשי עם פלשתים קא עבדא.
<h2>דף קכ.</h2>
תנו רבנן פדחת בלא פרצוף פנים ופרצוף פנים בלא פדחת, אין מעידין עד שיהו שניהם עם החוטם. אמר אביי ואיתימא רב כהנא מאי קראה (ישעיה ג', ט') הכרת פניהם ענתה בם.
<h2>דף קכא.</h2>
נפל במים שאין להם סוף בשני עדים ודאי מימת מיית, לגבי ממון נחתין יורשים לנכסיו, לגבי אשה אחמירו ביה רבנן עד דאמרי סימני פדחתו וחוטמו ושאר סימנין שלו, אם כן כי נישאת בעד אחד תצא, אקילו בה רבנן כל היכא דאיכא עד אחד ודאי איכא עד אחד בהדיה אלא אתרמויי הוא דלא קא מתרמו בהדי הדדי. (צ"ג:) בעו מיניה מרב ששת עד אחד ביבמה לשוק מהו, אמר להו תניתוה אמרו לה מת בעליך ואחר כך מת בנך ונשאת וקא מוקים לה רב ששת בעד אחד, ואף על גב דקא מדחו לה רבנן למתניתין, רב ששת בעד אחד מוקים לה, ולהיתירא קא פשיט דקאמרינן (צ"ד.) רבא אמר קל וחומר, לאסור כרת התרתה לאיסור לאו לא כל שכן, ואע"ג דאמר ליה ההוא מרבנן לרבא, רבא דקאמר להיתירא קאמר, וקמו להו רב ששת ורבא בחדא שיטתא להיתירא, ש"מ עד אחד ביבמה לשוק כשר. השתא דאמרת עד אחד כשר, דשויוהא רבנן כאשה שהלך בעלה למדינת הים, כאשה לכולא מילתא, וקתני גבי אשה (קכ"ב.) הוחזקו להיות משיאין עד מפי עד ומפי אשה ואשה מפי אשה ומפי עבד ומפי שפחה והדא יבמה שריא לאינסובי.
[פסק] והיכא דאתו בי תרי סהדי או אפילו חד סהדא ואמר דחזיתיה לגברא פלניא דטבע במים שיש להן סוף ושהאי כשיעור מיפק נשמתיה ולא סליק לאלתר, שרינן לה לאינתתיה, אבל ודאי מים שאין להן סוף אע"ג דאמר שהאי לי טובא ולא סליק ליה לא שרינן לאיתתיה, מאי טעמא, דדילמא גנדרוה מיא וסליק בדוכתא אחריתי. והני מילי לכתחילה אבל עבר ואינסיב לא מפקינן לה, ולא שנא גברא קמא אדם חשוב הוה ולא שנא אדם שאינו חשוב, היכא דעבר ואינסיב לא מפקינן לה ולכתחילה לא שרינן לה. תנו רבנן נפל למים בין שיש להן סוף ובין שאין להם סוף, אשתו אסורה דברי רבי מאיר, וחכמים אומרים מים שאין להם סוף אשתו אסורה, מים שיש להן סוף אשתו מותרת. היכי דמי מים שיש להן סוף, אמר אביי כל שעומד ורואה אותן מארבע רוחתן.
<h2>דף קכב:</h2>
אין בודקין עידי נשים בדרישה ובחקירה, רבי טרפון ורבי עקיבא אומרים בודקין עידי נשים בדרישה וחקירה, במאי פליגי, מר סבר כיון דאיכא כתובה למישקל כדיני ממונות דמיא ולא בענן דרישה וחקירה כדרבי חנינא, ומר סבר כיון דקא שרינן אשת איש לעלמא כדיני נפשות דמיא ובענן דרישה וחקירה.
